ניהול איכות
שמחולל שינוי.

יום לפני משלוח מתגלה חריגה קטנה, ומישהו צריך להחליט אם משחררים. ההחלטה הזאת היא המדיניות האמיתית של הארגון. לא זו שתלויה במסדרון.

ספק נבחר לפי מחיר וזמן אספקה. חודשיים אחר כך מתגלה שהוא החליף ספק חומר גלם באמצע סדרה, או העביר את הליטוש לקבלן משנה שאיש אצלכם מעולם לא שמע עליו ובוודאי לא ביקר אצלו. הוא לא הסתיר. פשוט לא ראה סיבה לעדכן.

האיכות נכנסת כבר בשלב ההזמנה. שם נקבע מי מאושר לספק את הפריט, מה בדיוק נדרש ממנו ומה קורה אם הוא משנה משהו בלי אישור. בקרת הקבלה נקבעת אחר כך לפי רמת הסיכון של הפריט.

סבולת שנראית סבירה בשרטוט, ובייצור סדרתי אי אפשר להחזיק אותה. שינוי הנדסי שאושר ולא הגיע לתחנה. דרישת לקוח שנסגרה בטלפון ולא נכנסה למפרט.

FMEA ותוכנית בקרה מאתרים את הכשל בשלב שבו התיקון עולה שרטוט אחד, במקום סדרה שלמה שכבר יצאה מהשער והגיעה ללקוח. ניהול תצורה מבטיח שמה שנמצא בתחנה הוא באמת מה שאושר.

סטייה שנתפסת בסוף המשמרת במקום בתחילתה הופכת יחידה פסולה אחת למשמרת שלמה של מיון. אותה סטייה בדיוק. הפרש של שעתיים.

בקרת איכות שמסתכמת בבדיקה סופית תופסת את הבעיה בשלב היקר ביותר, אחרי שכל הערך כבר הושקע בפריט. וגם אז לא תמיד: ראיתי שני בודקים מודדים את אותו פריט ומקבלים תשובה הפוכה. בלי Gage R&R אין דרך לדעת מי מהם צדק.

הבקרה מתחילה הרבה לפני הבדיקה הסופית. תוכניות הבדיקה נבנות לפי רמת הסיכון של הפריט, הבדיקה מתבצעת בקבלה ובתהליך ולא רק בסופו, וכללי השחרור והטיפול באי-התאמות מוגדרים מראש ולא בלחץ המשלוח. גם המדידה עצמה צריכה להיות בשליטה, בדיוק כמו התהליך.

הפעם היחידה שבה בודקים אם העקיבות עובדת היא כשצריך אותה, ואז מגלים שהיא נעצרת בחשבונית.

הפרדה פיזית בין חומר משוחרר לחומר בהסגר ולחומר פסול היא הבסיס. עליה נשענים FIFO, ניהול תוקף ועקיבות אצווה שנבדקת בתרגיל משיכה מתוזמן.

כושר התהליך יורד לאט, הפסילות עולות, ומחפשים את הסיבה אצל המפעילים. לבסוף מתברר שמדובר במיסב.

עובד חדש מוצב בתחנה קריטית אחרי יומיים של חפיפה, כי חסר כוח אדם ואין ברירה. את המחיר משלמים חודש אחר כך, בעבודה חוזרת שאיש כבר לא מקשר אותה לאותם יומיים. זה מה שהופך אותה ליקרה.

התקן דורש כשירות מוכחת ולא נוכחות בהדרכה: מטריצת כשירות, הסמכה לתחנות קריטיות וריענון בתוקף.

מכירות מתחייבות, הנדסה משנה, רכש מזמין לפי הגרסה הקודמת וייצור מגלה. כל אחד עשה את עבודתו, והמוצר עדיין יצא לא נכון.

לפני שמתחייבים ללקוח צריך לבדוק שאפשר גם לייצר את מה שהובטח וגם לבדוק אותו. ואחרי שהתחייבתם, תלונה צריכה להיכנס לחקירת שורש ולהיסגר בזמן מוגדר. לא כשמישהו נזכר.